הקדמה

בו יבואו ליקוט מאמרי רבי שמעון בר יוחאי ע"ה, מהש"ס בבלי כסדר המאמרים, עם פירוש רש"י ועוד, מפוסק ומחולק לקטעים, למען ירוץ הקורא בו, כי מלבד מעלת לימוד הזוהר הקדוש אשר בונה בשמים עליותיו עוד יש מעלה עצומה לידבק בדברי אדונינו הרשב"י זיע"א בכל מקום, אשר עליו נאמר: "רבי שמעון דנהיר כל עלמא באורייתא" (זוהר ח"א קנ"ו). כדי להמשיך נשמתו אצלינו ולעורר תפילתו לפני אדון כל, בעד דורינו השפל הזה, למען הקים השכינה מעפרא, ולגאלינו ולפדותינו לתשועת עולמים. כמו כן, יועיל קובץ זה, לעולים ציונה למקום הקדוש במירון, לקיים רצון הצדיק שאמר "בני שנו מידותי" (גיטין ס"ז). ויהיו שפתותיו דובבות בקבר לנחת רוח לבורא עולמים, ובוודאי על ידי כן יתקבלו התפילות ברצון וברחמים, כמו שכתב בספר חסידים (סימן רכ"ד), וז"ל: וכל האומר דבר שמועה מפיהם הם מתפללים עליו שם ומליצים טובה עליו, עכ"ל, וכמו שאמר הרשב"י בזוהר (ח"ג קמ"ד): אנן קיומי עלמין דעלמא מתברך בגינן, אנו מקיימי העולם שהעולם מתברך בזכותינו.

כתוב בתיקוני זוהר (תיקון ו'), שהקב"ה משרה שכינתו על ציוני הצדיקים, ועלינו לידע שיש בציונו הקדוש במירון השראת השכינה, וכל הזוכים ללמוד בציונו הקדוש של הרשב"י ורבי אלעזר ברבי שמעון זי"ע, את תורתם, הם עושים נחת רוח לנשמתם הקדושה, ובוודאי יתנו להם מתנות טובות, כמו שכתב המהרח"ו בשער הגלגולים (דף נ"ד):

אמרו חז"ל ביבמות (צו ע"ב-צז ע"א)...: אזל ר' אלעזר אמר לשמעתא בי מדרשא, ולא אמרה משמיה דר' יוחנן. שמע רבי יוחנן איקפד... ורבי יוחנן מאי טעמא קפיד כולי האי? דאמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב "אגורה באהלך עולמים"? וכי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמים? אלא אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, יהי רצון שיאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה. דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה - שפתותיו דובבות בקבר. אמר ר' יצחק בן זעירא ואיתימא שמעון נזירא: מאי קראה? "וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים". ככומר של ענבים. מה כומר של ענבים כיון שמניח אדם אצבעו עליו

וכל הרגליו, ועל ידיו עולה על נשמת וכל מעלה המליאה לו וכל הקדוש הוא. למקרא נכנס אני היכן עקא לא בהמה. בעת הילולת ל"ג בעומר נמצאים צדיקים. הכא, מעלה מליאה וכל ארא להבת קודשא עטרה, האור הרב הקדוש רבי יחיא רשב"י: יאיר. היה לא ההיל. בעת ההיא, הצדיקים ונשמת וכל עיר אחד היה עלינו, החיך, זכותו יגן. בצפת בדד, העליון אב"ד (רבי שמואל), עליה שמחה למרום והגיע לתחיית כנף שנה בצפת הקדושה. מלכי). מהחומר ירד יוחאי, שמעון רבי לציון על ההר.

מיד דובב, אף תלמידי חכמים כיון שאומרים דבר שמועה מפיהם בעולם הזה שפתותיהם דובבות בקבר.

ועל אחת כמה וכמה שצריך ללמוד את תורת הרשב"י על ציונו הקדוש שהוא בעל המימרא, ולעשות לו נחת רוח, וכמו שאמר רבי אבא בזוהר (ח"ב דף ס"ח): מילין דאורייתא דרבי שמעון בר יוחאי יתנהירו בעלמא עד דייתי מלכא משיחא [דברי התורה של רבי שמעון בר יוחאי יאירו בעולם עד בוא מלך המשיח]. ואי אפשר לתאר כמה גדול כח הלומד זהר הקדוש שעל ידי זה מעורר ומפעיל וממשיך את נשמת הרשב"י עליו השלום, ממש כפשוטו, לרחם עלינו,

כמו שאמרו בגמרא (סוכה דף מה ע"ב): ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחאי יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה ואילמלי אליעזר בני עמי מיום שנברא העולם ועד עכשיו ואילמלי יותם בן עוזיהו עמנו מיום שנברא העולם עד סופו. ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחאי ראיתי בני עלייה והן מועטין אם אלף הן אני ובני מהן אם מאה הם אני ובני מהן אם שנים הן אני ובני הן.

ואפילו בדורנו הפשוט בכל רגע ובכל מקום תוכלו להתקשר לנשמת הרשב"י ולזכות לישועות נפלאות, ובוודאי הרשב"י זי"ע יכיר.

וכמה שמועות הנה מהנה יוצא לו הנאה על ידי זה. וכן אמר רבי שמעון בר יוחאי אין תלמידיו מניחין אותו לישן בקבר, שנאמר (שיר השירים פרק ז י) וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים (מדרש רבה). וזה לשון תנחומא (כי תשא סימן ג'). ובפסיקתא (רבתי פ"ב): אמר רבי יוחנן בשעה שהזקן יושב ודורש ואומר כך אמר רבי עקיבא, כך אמר רבי שמעון בר יוחאי שפתותיהם רוחשות, כמו שכתוב דובב שפתי ישנים, לכך נאמר ירננו על משכבותם, עכ"ל.

ופירש על זה בספר יערות דבש (חלק שני דרוש ז): היינו להבין, מכל מקום אין דרך בב' עולמות, אבל כשאומרים דבר שמועה מפיו, אז נשמת צדיק מתלבשת בלומדים, ועומדת שם, וכך שפיר אמרינן דר בב' עולמות, בעולם הנצחי ובזה העולם, גם נתלבשת בגוף בקבר בהבלא דגרמי, כך אמרו שפתותיו דובבות בקבר, שנתלבש בגוף בקבר עכ"ל (ועיין עוד ביערות דבש, חלק ראשון, דרוש טז).

מתוך מכתבו של המרא דאתרא של מירון הגאון הצדיק רבי מאיר שטרן שליט"א: אמר רבי יוחנן (יבמות צז.): כל תלמיד חכם שאומרים שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר. וזה לשון רש"י ביבמות... ורש"י פירש... והא שפתי דבר נענע. אני חי. וזה לשונו בכורות: והנאה הוא לו. שפתותיו דובבות בעולם הזה, שפתותיו דובבות. ואמרתי לפרש כל העולם כולו.

ועל ידי זה הוא מחזיר לו נחת רוח, ומתפלל עליו. וכוחו גדול עד שאמר על עצמו: יכולני לפטור את כל העולם כולו מן הדין. וכמבואר בזוהר (חלק ג' קכ"ח): אנא קיימית עלמא מיומא דמתברי עלמא. להגין עליו.

והוא כמו ציווי להאיר את העולם בדברי תורתו של הרשב"י שעל ידו נמשיך את הארת המשיח לעולם, ונזכה להתגלותו בקרוב בב"א.

כתב בספר פלא יועץ (ערך דובב) וזה לשונו: פירשו רבותינו ז"ל שכל תלמיד חכם שאומרים דבר תורה משמו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר ויש לו הנאה ונחת רוח כשותה יין קונדיטון, כמו שכתוב בירושלמי מסכת שקלים. כתוב בספרים שפעם אחת היה שמד ונגלה מוהר"ם אלשיך ז"ל בהקיץ, והציל לאחד מתוך ההפיכה, מפני סיבה שהיה לומד ספרו בתמידות, עכ"ל.

[ראה בליקוטי מכתבי הרמח"ל זצ"ל (רבי משה חיים לוצאטו) בענין כותל המערבי, סוד לוז: באדם נשאר עצם אחד בקבר הנקרא לוז, ועליו יבנה הגוף לתחית המתים. ויש שם גם חלק מהנפש והיא נקראת הבלא דגרמי. כן הוא בבית המקדש, נשאר הכותל המערבי, והוא סוד זה לוז].

לכם טובה ותושפעו ממקור הברכות, שכידוע שהזוהר הקדוש מגן ומציל מכל הצרות ומונע פגועים ואסונות.

ולפני הכל, כתוב באבות (פרק ג א): עקביא בן מהללאל אמר, הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה. מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

ובזוהר פרשת קרח (דף קע"ח ע"א) כתב בענין חשבון הנפש שצריך האדם לעשות בכל לילה עוד בעולם הזה ועל ידו ינצל מהגהינום ויזכה לגן עדן העליון שעליו יבנה הבנין לעתיד לבוא, ואותה הקדושה השורה עליו נקראת הבלא דגרמי. (הגאון מהרח"א איסטרולסה בספרו באר אברהם פרשת וישלח דף כ"ג ע"ב). וכן שמעתי דכבר אמרה רבי יהודה חסיד זי"ע.

נחית שאול. וחכמה ודעת וחשבון מעשה אחריתי, יאי בר נש זכאה. מההוא מדרגא על מדריגא. ואי אית ביה בגיהנם תתאה מדרגא. ודא סמיך לדמא. ודא אבן מטיא תתאה שאול מדרגא. הדא היא ועלה יצפצף, נחית לשאול בדינא. נחית מניה וסליק. דכתיב (שמואל א ב) מוריד שאול ויעל. סליק ולא נחית לאבן לעלמין.

מאן דאית ביה עובדא טבא, (ס"א איהו טבא). מארי דחושבנא, הא אנשא קאים בכל ליליא וליליא עד לא יעבר שנתיה, ועד לא ייתי למעבד מעובדוי חושבנא, דההוא יומא דעביד, ויתוב מנייהו, ויבעי עלייהו רחמי.

מאי טעמא בההיא שעתא דרוחא דמסאבא אתיא בעלמא, וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא, רוחא בעי בההיא שעתא למעבד חושבנא מעובדוי, ויהיב עלייהו הודאה, והיא רוחא דמותא, אקרי מארי דחושבנא.

וכד אדכר חובוי וחכמה ודעת וחשבון מעשה יאי, ולא ישכח לשאול, ולא יטריד בגיהנם בדראי, וכולהו צוחין ואומרים, פנו ארחא, הלא הוא צדיק גמור, ולא ישתוף בינייכו. ועל דא אלא לעילא, אתר דנהירין בציצין וכסופין, ואיהו קדים ואתי ברישא (ס"א ותאיב), עד דזכאה ישתעשע בגן עדן. חולקיה דצדיקיא בהאי עלמא ובעלמא דאתי, כדכתיב (תהלים קמ) צדיק אתה ה' וישר משפטיך, עכ"ל.

בחלום וכו' עיין שם, ונא לעיין בהסכמת הגה"צ מהרי"ח זוננפלד זכותו יגן עלינו אמן, לספר "צדקה ומשפט", אודות הוצאה לאור. ראה עוד מהר"ח פלאגי זצ"ל בספרו "תורה וחיים", מ"ע ס' אות ריז. גם האדמו"ר מסאדיגורא זכותו יגן עלינו אמן, מביא שהציון להצדיק הוא בשביל הגוף והנפש, והספר של הצדיק הוא לנשמת הצדיק.

ובספר תורה וחיים להרי"ח הטוב זי"ע (מערכת חת), כתב: אם אומרים חידושים של תלמיד חכם שכבר בעולם העליון, הרי הוא בא מעולם העליון לאותו מקום כמבואר בזוהר הקדוש (חלק ג' פרשת פנחס דף ר"כ ע"א), וזה לשונו: שמעו חד קלא דהוה אמר, פנו אתר פנו אתר לרבי פנחס בן יאיר, דאיהו גבייכו, דתנינן דכל אתר דצדיקא אתחדש ביה מלי דאורייתא, כד איהו בההוא עלמא, פקיד לההוא אתר ואתי ליה לגביה, וכל שכן כד שרא בגוויה צדיקייא אחרני, לחדתא בההוא אתר דאמרי מלי דאורייתא, כגוונא דא דהוה אתי רבי פנחס בן יאיר למפקד לאתריה, ואשכח אלין צדיקיא מחדתין מלי דאורייתא, ואתחדש כמלקדמין ההוא מלה דרבי פנחס בן יאיר קמיה.

תרגום הזוהר: שמעו קול אחד שהיה אומר פנו מקום פנו מקום לרבי פנחס בן יאיר, שהוא בא אצלינו, שלמדנו, דבכל מקום שהצדיק חידש בו דברי תורה, כאשר הוא בעולם ההוא [העליון] פוקד לאותו מקום [בעולם הזה] ובא אליו, וכל שכן ששורים בו צדיקים אחרים לקדש אותו מקום, ולומדים שם תורה, כעין זה הנה בא רבי פנחס בן יאיר לפקוד מקומו, ומצא אלו הצדיקים מחדשים דברי תורה ונתחדש אותו דבר תורה שאמר מלפנים, רבי פנחס בן יאיר, עתה מתחדש לפניו כאן.

המדפיס ספרים מממונו להוציא לאור תורה זוכה ויושב במחיצת התלמידי חכמים מחברי הספרים, שהרי על ידו יצא החיבור לעולם, ותרבה הדעת בכל עת, ואילו היה גנוז למקצועות המשכיל בירכתים, לא היו לומדים בו.

ב. והנה אמרו חז"ל במסכת יבמות (דף צ"ו ע"ב) שפתותיו דובבות וכו' כדאיתא שם, ולפי זה הגורם שיהיה החכם חי אחרי מותו, גם הוא זוכה ויושב במחיצתו, שהרי הוא גורם להחיותו, ואין ספק כשהוא בא לעולם הבא, החכם בעצמו עם סיעת מרחמוהי יוצאים לקראתו לקבל פניו.

"על כן יאמרו המושלים באו חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון כי אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחון אכלה ער מואב בעלי במות ארנן" (במדבר כ"א – כ"ז-כ"ח).

בבא בתרא (דף ע"ח ע"ב): א"ר שמואל בר נחמן א"ר יוחנן מאי דכתיב "על כן יאמרו המושלים", אלו המושלים ביצרם, באו ונחשוב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה, והפסד עברה כנגד שכרה. תבנה ותכונן, אם תבנה בעולם הזה, ותכונן לעולם הבא, עכ"ל.

מי שעיניו פקוחות ועדיין לא רץ ויחטוף ויאחז באילן החיים האמיתיים.

בזוה"ק כתוב שכל יהודי חייב לחדש חידושים בשבת קודש, והקב"ה שואל לנשמה מה חידשה, ואם לא חידש נמצאת בבושה גדולה, ועתה על ידי הלימוד הנפלא בזוהר הקדוש ששעה שווה שנה כדברי ה"כסא מלך" ובשבת עולה לערך אלף שנה כדברי ה"בן איש חי" זי"ע, ובשמחה למיליון שנה כדברי ה"אורחות צדיקים", וביסורים כפול מאה כדאיתא ב"אבות דרבי נתן" (פרק ג' משנה ו'), רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר ...לפי שטוב לו לאדם דבר אחד בצער ממאה בריווח [ט], וגם צער כבישת היצר נחשב ליסורים, ובפרט אלו חברי הכולל שלומדים כל הלילה, ואיתא בילקוט שמעוני (קהלת פרק ב רמז תתקסח): אמר רבי חנינא בר פפא תורה שלמדתי באף נתקיימה לי.

בואו וראו היוצא מחשבון זה: שעה אחת בשבת קודש שווה מאה מיליון שנה תורה, ועוד נחשב כמו שמחדשים חידושים בתורה, וזהו בוודאי חידושים אמיתיים ותורה לשמה, ובכך כל אחד ימצא תיקון ונחת לנשמתו.

אמרו חז"ל (אבות פרק ה' י"ח), כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, חטא מלשון חטא ועבירה, וגם מלשון חיסרון כמו: "והייתי אני ובני שלמה חטאים" (מלכים א' פרק א' פסוק כא). פירוש: חסרים.

כשנודע לו דברי הבן איש חי והכסא מלך, ניצל את זמנו ולמד שש שעות בשבת אחת. וסיפר לי על כן. אמרתי לו שכשלומדים בשמחה, זה שווה מיליון שנה, ענה לי, לו ידעתי הייתי לומד 13 שעות זוהר בשבת.

בואו וראו מוחו של סוחר שעושה חשבונות על כסף וזהב, כששומע חשבונות כאלו שיכול להגיע לעשירות גדולה כזה, ומקיים בעצמו את הפסוק "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף". ועל זה אפשר להמליץ דברי חז"ל הקדושים במסכת אבות (פרק ד' משנה א'): איזהו עשיר השמח בחלקו, שנאמר (תהלים קכח), יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. אשריך בעולם הזה, וטוב לך לעולם הבא.

העשיר האמיתי זה ששמח בחלקו ולימוד התורה ובזה מכפיל את תורתו באלף, וידוע דברי האר"י החי שעיקר עבודת ה' צריך להיות בשמחה, ועל ידה זוכים לכל המעלות וההשגות בסייעתא דשמיא.

וידוע דאיתא באבות דרבי נתן דפעם אחת בצער שקול ממאה פעמים שלא בצער, ועבודת השם יתברך כעת היא טהורה ונקיה שאין בה מטרה לכבוד או שאר פניות, כי אדרבא נתקיים בנו בעוונותינו הרבים וסר מרע משתולל על הבריות (פרש"י בסנהדרין צז ע"א ע"ב כל העולם אומרים עליו שוטה הוא, היינו משתולל לשון שטות), ויראי ה' ימאסו אצל כמה סוגי אנשים. ויש אנשים אשר בשביל לעשות את בניהם יהודים כשרים כדת התורה, מקבלים עליהם לחיות חיי עוני ודוחק כל ימיהם, ומשארית עמלם יפרישו שכר למלמדים ומורים שיחזקו בניהם בתורת ה'. ואינם מהגרים ממקומם למרות עניים ודוחקם למקומות הרחוקים שהפרנסה מצויה יותר, בשביל חינוך בניהם לתורה ויראה, בודאי נוכל לומר דנחשב זה תשובה לה' בכל לב ונפש.

ובמה נתקן את העבירה? במה נשלים את החיסרון? כתוב בפסוק (ירמיה פרק י"ג י"ז) במסתרים תבכה נפשי מפני גוה ודמע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה'. ודרשו חז"ל (חגיגה דף ה' ע"ב): אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב, מקום יש לו להקדוש ברוך הוא ומסתרים שמו, מאי מפני גוה, אמר רב שמואל בר יצחק, מפני גאוותן של ישראל שניטלה מהם ונתנה לעובדי כוכבים, רב שמואל בר נחמני אמר, מפני גאוותה של מלכות שמים, עכ"ל. וכתוב בזוהר הקדוש (חלק ב דף מ"ו ע"א, ובאדרא) כל הלומד אחר חצות לילה הקדוש ברוך הוא משקיט את המלאכים וכולם מקשיבים לקולו, וזה לשון הזוהר הקדוש: אבל

ידי כוחות הטומאה, כל עיסוק בתורה שבכתב נותן כוח לכוחות הטומאה, על כן אסרו יודעי הסוד עיסוק בתורה שבכתב (הכוונה לכל התנ"ך), ואילו תורה שבעל פה היא חרב המקצצת בכוחות הטומאה, בה אפשר לעסוק אבל בחבורה, בבית מדרש, בבית כנסת. הקב"ה אמר "אני לא שניתי", המשתנה הוא האדם, בדורות הקודמים ידעו מעלת לימוד הלילה כמו שאמרנו, "אין חדש תחת השמש", וכשאין שמש ויש ירח אזי יש חדש, כל חידושי התורה נקנים בלילה, חוט של חסד מלווה את העוסק בתורה בלילה אחרי חצות, אדם העוסק בתורה בלילה נקרא קדוש, וצדיק ובן לקב"ה, והקב"ה שומע לקולו וכל בקשותיו מתמלאות וברכותיו מתקיימות, והוא עבד השם ועבד לשכינה ובבוא משיח צדקנו, יעמדו כל עם ישראל לפניו ולפתע יקרא המשיח בשמות יחידי סגולה שלמדו ועסקו בתורה בלילה ולפני כל ישראל יגיד לכל אחד, אתה!!! בזכותך אני כאן, בזמן הזה, שהם שקרבו את הגעתו.

כל אחד יכול, שעה, שעתיים, או לכל הפחות חצי שעה בלילה אחר חצות ללמוד תורה ולעסוק בפדיון השכינה והמשיח משביים ומצרם ובכך תקרב את הגאולה!!

קימה אחר חצות לילה, זולת היותו מכלל אבלי ציון וירושלים שנאמר עליה (ישעיה פרק ס"ו) שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה, כי גם הקדוש ברוך הוא באותה שעה מתאבל ושואג כארי. גם בעסקו אז בתורה אמרו רבותינו ז"ל (שה"ש רבה ה' ז') אין רנה של תורה אלא בלילה, ואמרו רבותינו ז"ל (ע"ז דף ג' ע"ב) כל העוסק בתורה בלילה חוט של חסד משוך עליו ביום, ואמרו רבותינו ז"ל (תמיד דף ל"ב ע"ב) כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו. וכתיב (איכה ב' י"ט) קומי רוני בלילה, ולא זכה דוד המלך ע"ה להיות חי וקיים בעולם הזה ובעולם הבא אלא על זה הדבר כמו שכתוב (תהלים קי"ט י"ט) חצות לילה אקום להודות לך. ובכל ספר הזוהר נתבאר שבחי המצוה הזו לאין קץ, גם משרה רוח הקודש על האדם כנזכר שם בפרשת שמות (י"ח ע"ב): (שערי קדושה חלק ב' שער ז').

הקב"ה נכנס לגן עדן להשתעשע עם הצדיקים, ואז כרוז יוצא וקורא

בשעתא דרמש ליליא, ותרעין סתימין, אתער נוקבא דתהומא רבא, וכמה חבילי טריקין משתכחי בעלמא, כדין אפיל קודשא בריך הוא שינתא על כל בני עלמא, ואפילו על כל די בהו אתערותא דחיי, ואינון שאטין בעלמא, ומודיעין להו לבני נשא מלין, מנהון כדיבין ומנהון קשוט, ובני נשא אתקטרו בשינתא. כד אתער רוחא דצפון ואתפליג ליליא, שלהובא נפקא ובטש תחות גדפוי דתרנגולא, וקרי, וקודשא בריך הוא עאל בגנתא דעדן לאשתעשעא עם צדיקייא, וכדין כרוזא נפיק וקרי, וכל בני עלמא מתערי בערסייהו, אינון די בהון אתערותא דחיי, קיימין לפולחנא דמאריהון ועסקי באורייתא ובשבחא דקודשא בריך הוא, עד דאתי צפרא.

תרגום: בשעה שיורד הלילה, והשערים (של הקדושה) נסגרים, (זו הסיבה שאסור לעסוק במקרא עד חצות) מתעוררת הנקבה של התהום הגדולה, (תהום אותיות המות, והיא אמם של כל המזיקים) וכמה מחבלים ומזיקים נמצאים בעולם, והקב"ה מפיל שינה על כל בני העולם, ואפילו על כל מי שיש בהם התעוררות חיות (אפילו מי אדם שער בלילה מסתלקים ממנו החיים ונשאר רק כיסתא דחיותא, כיס חיים המאפשר לגוף לפעול, וכל פעולותיו ברדת החשיכה הם בכח המזיקים) והם משוטטים בעולם ומודיעים לבני אדם דברים מהם שקר ומהם אמת, ובני אדם נקשרים בשנתם. (זו הסיבה שרוב הפשעים מתבצעים בלילה) כאשר מתעוררת רוח צפון ונחצה הלילה (חצות לילה), אש יוצאת ומכה תחת כנפי התרנגולים והם קוראים, והקב"ה נכנס לגן עדן להשתעשע עם הצדיקים, ואז כרוז יוצא וקורא וכל בני העולם מתעוררים במיטתם, יש בהם שיש להם התעוררות של חיים והם קמים לעבודת בוראם ועוסקים בתורה ובשבח הקב"ה עד שעולה הבוקר.

הסבר: עץ הדעת טוב ורע מחולק ליום שהוא טוב ולילה שהוא רע, בצאת הכוכבים ננעלים השערים של הקדושה ועץ המוות פורס עצמו על העולם, כל הרוחניות הקדושה עולה, כולל זו שנמצאת בכל יהודי, נשארת רק חיות הגוף שנשלט על ידי עץ המוות, על

וכשקול רנה של תורה עולה מלמטה, מחריש

בפלגות ליליא קודשא בריך הוא עאל בגנתא דעדן לאשתעשעא עם צדיקיא, וכדין בעי ליה לבר נש למיקם ולמלעי באורייתא, והא אתמר דקודשא בריך הוא וכל צדיקיא דבגנתא דעדן כלהו צייתין לקליה, הדא הוא דכתיב (שיר השירים פרק ח' י"ג) "היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני". והא אוקמוה היושבת בגנים דא כנסת ישראל, דאיהי משבחת ליה לקודשא בריך הוא בשבחא דאורייתא בליליא, זכאה חולקיה מאן דאשתתף בהדה, לשבחא ליה לקודשא בריך הוא בשבחא דאורייתא.

הקב"ה כל צבא מעלה ומקשיב הקול ההוא, וכנסת ישראל וכל צבא המלאכים מקשיבין הקול ההוא, כענין שכתוב (שה"ש ח, יג), היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני. וכשהקב"ה מושך חוט של חסד על כנסת ישראל, נוטלין חלק כל המתחברים עמה בלילה. ולפי שהיה דוד יודע דבר זה, אמר חצות לילה אקום להודות לך וגו' (תהלים קיט, סב), וכתיב (תהלים נז, ט), עורה כבודי וגו', ודרשו רז"ל אני מעיר את השחר ואין השחר מעיר אותי, לפי שלא היה ישן אלא כשינת הסוס, והוא סוד נעלם. וכשעלה עמוד השחר באה הכלה מעוטרת מכמה שירות ותושבחות וכמה מיני תודה, כלולה ממעלה וממטה, ויושבת בחיק דודה. וכשרואה אותה באותה התיקון הטוב, מצוה לכתוב בספר כל בני ביתו העומדים בבית ה' בלילות ומושך עליהם חוט של חסד. ומאותו החוט נכתר אותו צדיק בכתר המלך, ויראין ממנו עליונים ותחתונים, ואין בעלי הדין שולטין עליו, לפי שהוא רשום בסימן המלך וניכר שהוא מבני ביתו, ולפיכך אין דנין אותו. והנזהר בזה מעיד על עצמו שהנשמה הקדושה מאירה בו, ומאהבתו ביוצרו מתעורר לעבודתו. ובשביל שהיא שעה רצויה היה מזהיר הנביא ואומר (איכה ב, יט), קומי רוני בלילה לראש אשמורות, וכתיב (ישעיה כו, ט), נפשי אויתיך בלילה. וצריך ליזהר שלא יפסיק משיתחיל עד שיתפלל עם הנץ החמה, עכ"ל.

וברש"י (שם) היושבת בגנים - הקב"ה אומר לכנסת ישראל את הנפוצה בגולה רועה בגנים של אחרים ויושבת בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. חברים מקשיבים לקולך - מלאכי השרת חבריך בני אלקים דוגמתך מקשיבים ובאים לשמוע קולך בבתי כנסיות. השמיעני - ואחר כך יקדישו הם שנאמר (איוב ל"ח) "ברון יחד כוכבי בקר" אלו ישראל, ואחר כך "ויריעו כל בני אלקים".

ובכתבי האר"י מובא (שער הפסוקים ספר שיר השירים): "היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני" ראשי תבות: ח'בירים מ'קשיבים ל'קולך ה'שמיעני, הוא חמלה, כמו שדרשו בזוהר בפרשת שמות, על פסוק "והנה נער בוכה ותחמול עליו" וגו', והבן זה.

מורי ורבותי קהל קדוש! עד מתי תהא שכינתא בגלותא? היאך לא נחוס על אבינו שבשמים? שמלך המשיח מתגולל ביסורים ומתחנן אלינו, הוא רוצה לבוא, השם יתברך רוצה לגאלנו, וכל זה תלוי רק בנו!!!

אפשר לרמוז על העוסק בתורה בלילה מחצות ואילך דאין קץ לשבחו. כמו שהפליא והגדיל בזוהר הקדוש ענין זה עד מאוד ועל ענין זה נקרא דוד חי וקיים. והטעם כמו שכתוב בזוהר הקדוש דבאותה השעה הקב"ה משתעשע עם הצדיקים בגן עדן ובאותה השעה באה השכינה לפני הקב"ה, והמשתתף עם הצדיקים והשכינה בעת ההיא בתורה הוא נקרא מבני היכלה דמטרוניתא. והעיקר שישים בליבו הקם באותה שעה דלומד כדי לתת עזר וסיוע לשכינה, וקודם לימודו צריך שיצטער על צער השכינה. וזה הכתוב שאמר זאת תורת העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה דהיינו מחצות לילה ואילך הנקרא לילה. וצריך שקודם לימודו אש המזבח תוקד בו דהיינו שיהיה מצטער על גלות השכינה וצערה (פיתוחי חותם לרבינו יעקב אבוחצירא זצוק"ל פרשת צו).

"הצנע לכת עם ה' אלוקיך"; אדמו"ר ברוך שלום סיפר שדרך אביו הקדוש היתה להתעורר בחצות, מדי לילה, וללמוד עד אור הבוקר. ובאם היה נרדם היתה דרכו להעניש את גופו, והיה שרגליו בתוך מי הקרח, הוא העדיף את היסורים הללו על פני השינה. עוד סיפרו שבני הקהילה שמו ליבם עד מהרה לאיש אלוקי זה, כשראה זאת מרן זיע"א החליט לעשות מעשה בכדי לבטל הערכה זאת, כי רצה שכל מעשיו יהיו בהצנע לכת.

ומה העצה? משה רבינו אליהו הנביא והרשב"י זיע"א נתנו לנו עצה טובה קלה ומועילה מה לעשות לקירוב הגאולה, וכיצד נזכה שיבוא תיכף ומיד.

העצה הפשוטה היא: שנעשה סיום כל ספר הזוהר בכל יום ויום, וזה קל מאוד, אם יש לנו 26 אברכים יכולים לסיים בכל שבוע על ידי שכל אברך ילמוד שתי שעות ביום שבעה ימים [או שילמדו כל האברכים 3 שעות בחמשה ימים] ובכך יסיימו כל שבוע את כל הזוהר הקדוש בחבורה הקדושה, ובכך מכפילים את זכויותיהם במאות ואלפים [טו], והשתי שעות אלו ילמדו בחצות הלילה בשעות 12-2 שהן השעות הכי היקרות והחשובות בשמים (כמבואר בזוהר הקדוש בכמה מקומות), וכן כל אחד בכל העולם כולו יוכלו להצטרף ללומדי חצות אלו בכל העולם כולו, ומתקשרים להרשב"י פנים אל פנים, עם הלומדים בציונו הקדוש.

אחים יקרים! כולנו ביחד יכולים להביא אותו, תיכף ומיד בעזרת השם. א. באחדות ואהבת ישראל כמו שאמרו בזוה"ק (זוהר חדש נח דף ל,). שבזכות חדא כנישתא יתכנש כל גלותא. ב. עלינו להרבות מיליוני שעות תורה. ג. ולזכות לכל זה, יכולים רק בלימוד זוהר הקדוש. וכל אחד יזכה את חבירו וחברך חברא אית ליה, ושכרו גדול יותר ממה שאמרו חז"ל "יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית".

כמו שכתוב בזוהר (פרשת תרומה דף קכ"ח ע"א) לשון ארמית: מה בין האי להאי. אלא בחביבותא. כמאן דלאו איהו מסטרא, וגרים ליה חיין לנפשיה, אלא איהו מסטרא אחרא. בגיניה כל הני טבאן, בגיניה כל הני גניזין, וזכי לההוא עלמא. לשון הקודש: מה בין זה לזה, וגורם חיים לנפשו להתקיים, וזוכה בגללו לכל טובות העולם.

טו. בא וראה את דברי הבאר מי חיים בפרשת תצוה (כתב יד דף כ"ד), שכל המזכה את הרבים מוכפל זכותו במאות ואלפים. וזל"ק: גם יאמר על מאמר רז"ל "בתוך כל אחד ואחד" כי אמרו ז"ל המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו, וענין זכות הרבים תלוי בו הוא על דרך משל, שבאו עשרה אנשים להתפלל יחד, ולקדש שמו בקדוש מצוה, ולברך שמו בברכו הנאמר בעשרה, אז לבד מזה שכל אחד עושה מצותו שבא למקום קדושה לברך שמו יתברך ברבים, ולבד זה גם מזכה את התשעה שעמו ואז זכות הרבים תלוי בו גם כן להיות בו זכות עשרה עושה מצוה. והנה לפי מאמר חז"ל בסוטה בענין הערבות, האיך שכל אחד ואחד מישראל נעשה ערב בעדו ובעד חברו ובעד כל הערבות של ששי רבוא שעליו, אם כן כל שכן במדה טובה כשאדם זוכה בזכות אלו עשרה זוכה ככל עשרה זכותים אשר לחברו, ואז עולה זכות כל אחד ואחד לזכות מאה, וזה רמזו רז"ל "מה ה' אלקיך שואל מעמך" שדרשו אל תקרי מה אלא מאה, כי ה' אלקיך נאמר על השעה שישראל מקבלים עליהם עול מלכותו, ומקדשים ומברכים שמו בעולם, ואין אומרים דבר שבקדושה בפחות מעשרה, אז יעשה החשבון של כל אחד לחשבון מאה, ואמר הקרא מאה זכותים יש לך בשעה שה' אלקיך, וזה רמז כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, פירוש לפי הפעולה שפעל אם זכה הרבים בזה הפעולה, אז זכות הרבים תלוי בו ועולה זכותו למאות ולאלפים.

ומתבאר (סימן כ"ה ס"ק ע"ה) אשר מדברי ה"חיים ושלום" בכף פנים ולגדל חביבותינו לפנינו, נראה וזה לשונו: זה (סימן ס"ב סוף זין עמוד א'), זצ"ל מדברי הרב "מנחת בנימין", הלימודים מעל יותר, הזוהר הוא קל. ספר הזוהר לפנינו, הרי למנין, ענין אחר רוב לימודים. וספר הזוהר אחד במאזנים בכף, לימודים, ואם יהיה להמלמד, לאחר חתימת ספר הזוהר. ויעלה בו בכף, ונחה, מכריע הוא את כולם, והרי עדיף מרוב לימודים. כמו שכתב, אין הולכים בתר הזוהר נגד האור החיים, בית יוסף זי"ע, עכ"ל.

וכן בגימטריא, "יאמר לי השם", בגימטריא: "רבי שמעון בר יוחאי" = 915.

יאמר כי לימוד הזוהר הוא סוד ]על ידי לימודנו[ "מלחמת אדום בפרס". ובפרט ממלחמת גוג ומגוג ואדום בפרס.

פעם התבטא צדיק ואמר: בבוא מלך המשיח, עם ישראל יקבצו אליו, על פליטת העם שמחים וששים. בעת ההיא יתבונן מלך המשיח בעיניו, ויבחן כל אחד ואחד, לפי מהותו, מרים ידיו לפתע, ויראה באצבעו, בכולם. וירימו עיניהם בפליאה, ויביטו, אז ישמיע מלך המשיח את קולו, ובהפנות אצבע על יהודי, מסיים: "בזכות לימוד העשירי! חלק בגאולת העם!".

הלואי ויהודי יראה על כל יהודי ויהודי, יפעל למען ביאתו. להיות מן הזוכה וההולכים לקראתו, הלא ההורים אשר בעצמו מעיד עלינו – לכבודנו, יהודים יקרים, ילדינו הקדושים, למען השלום, אשר הקריבו צדקת חייהם למען השכינה, עלינו לעשות נחת רוח לנשמתם, ונלך כולנו יחד יד ביד, לפחות, לא יצטרך לגרום.

ונזכה כולנו כאחד לקבל את פני מלך המשיח במהרה בימינו, אמן. וכן יתקיים בנו נבואת "זכאה אתון בהאי עלמא דאתגליא וקראתם דרור" בסגולתכם.

ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים, דוד משיחנו, מלך יבוא ויושיענו, ועז והדר לבושו, רוח ה' צבאות נחה עליו, חלקינו, אזכור זאת לאל חי, ונחה עליו רוח ה', מגננו, יגלה כבוד מלכותו עלינו. וישמח לבנו, ותגל נפשנו, בישועתו, אמן כן יהיה רצון.